מודל 1947.

חיים עובד על אמפייר ניו יורק של ויליס. מנוע של ג'יפ 42 שטוח.
תרומת גלבוע מכפר יחזקאל. עד היום הטרקטור רשום במשרד הרישוי על שם אגודת המים גבעת עדה

טרקטור אמריקאי יצור 1947 ממכללים של ג'יפים, (עודפי מלחמת העולם השנייה).
בשנים 1950-1956, הרבו ה״פדאיון״ מרצועת עזה לחדור לישראל גנבו ציוד חקלאי, גרמו נזקים בשטח, ופגועו בישובים ותושביהם (מחבלים הגיעו עד בית עובד בדרום, ועד השרון). חברי קיבוצים ומושבים הוכשרו כחבלנים ומידי לילה חימשו מוקשי שרפנל בשדות, ובבוקר שמו נצרות וניטרלו אותם לפני בוא החקלאים לעבודה. האמפייר שימש את החבלנים כרכב מבצעי וזאת עקב עבירותו, מהירותו, ונוחיות העלייה והירידה ממנו.
בקיבוץ גברעם הוא נקרא "כלב" מהיר זריז נאמן

זיכרונות ילדות 1951-4 מקיבוץ גברעם.

קיבוץ גברעם שוכן על יד גבול רצועת עזה. לאחר מלחמת השחרור, המצב הכלכלי ברצועה התדרדר מאוד, והוקמו כנופיות חמושות שחדרו לישראל חמטרות שוד וחבלה. קיבוץ גברעם כמו כרמיה זיקים, יד־מרדכי ועוד ישובי ספר נתבקשו למצוא מתנדבים אשר יעברו קורס חבלה צבאי ויעבדו כחבלנים בישובם.

בגברעם התנדב אבי, דן מיש, ובדצמבר 1951 עבר את קורס החבלנים. מתחילת 1952 ועד אמצע 1954 שימש כחבלן הקיבוץ. כל בוקר לפני יציאת החברים לעבודה (ממש עם הזריחה), אבי היה יוצא עם "הכלב" (טרקטור אמפייר אמריקאי), לשדות להכניס ניצרות למוקשי השרפנל אותם התקין ליד מערכות מים להשקיה, צינורות השקיה, וכל ציוד חקלאי אחר. מוקשי השרפנל היו מוקשים קופצים, שהופעלו על ידי תיל ממעיד שהפעיל חומר נפץ אשר הדף לאוויר רימון יד אשר התפוצץ מעל הקרקע. בתום הפעולה היה אבי הולך לעבודתו הרגילה כעובד בפלחה כמו כל שאר חברי הקיבוץ. כל ערב כשעה בחורף ושעתיים בקיץ, שוב עלה דן על ה"כלב" ונסע לשדות לחמש (להוציא את הניצרות) ולהפעיל את המוקשים.

הטרקטור אמפייר אשר היה מורכב ממכללי ג'יפים (עודפי מלחמת העולם), היה רכב שירות נפלא, הוא תפקד כמו טרקטורונים היום.

פעמים רבות הצטרפתי לאבי בעיקר בערבים, ושם בגיל 8-9 למדתי לנהוג בטרקטור. מדי פעם בלילות עלו בעלי חיים על ה"תיל ממעיד", ואבי היה מביא למטבח הקיבוצי בשר של צבאים. דרבנים, חזירים, גמלים וארנבות.

לאחר שנתיים וחצי ולאחר ששני חבלנים מקיבוצים שכנים נפצעו בעבודתם, אחד מטעות עקב עייפות, ואחד כאשר המחבלים מילכדו את מקום המוקשים, ביקש אבי, כאב לשלושה, לשחררו מתפקיד זה ולהחליפו בחבר משק צעיר אך נענה בשלילה. היה זה גורם חשוב בהחלטתו לעזוב את הקיבוץ.

סיפר: יאיר מיש