נתרם על ידי יוסי כהן וקיבוץ סאסא לזכרו של שלמה בונדי שהקים את מכון הדיזל.
שלמה היה מכונאי מחוננן והצטיין בפתרון בעיות טכניות בשטח המכונאות עד כדי התפעלות. המכונה לשיפוץ משאבות דלק הובאה בראשית 1950 והתקנה בחדר מיוחד בתוך המוסך. החדר נבנה בתוך המבנה והמכונה הורמה לקומה העליונה ואז התקינו את הרצפה והמכונה הונחה עליה. בתקופה ההיא, לא היו מכוני דיזל בכל שטח הגליל והמכון שלנו נתן שרותיו לכל הציוד בגליל. בחיפה, היתה תחנת איסוף של משאבות ומזרקים שהיו נאספים ע"י מכונית הקיבוץ וחזרו לאחר התיקון.
שלמה (אדגר ש. בונדי) נולד בסוטנלנד, צ'כוסלובקיה בשנת 1921. בשנות נעוריו הצטרף ל'בלאו וויס' (תנועת נוער ציונית צ'כית). מדריכו טדי קולק חיזק בו את ניצני הציונות.
בשנת 1939, לאחר שהות של שנה בפראג תחת שלטון הנאצים, הגיעה המשפחה לניו-יורק, שם הצטרף שלמה לתנועת 'השומר הצעיר.' במהלך הכשרתו בהיטאון, נו-ג'רסי להקמת קיבוץ בישראל, פגש שלמה את אשתו רבקה (רות פליישר מנירנברג, גרמניה).
מאז ומתמיד הוקסם שלמה ממנועים ובעיקר מנועי דיזל.
לאחר ה'הכשרה' עבר שלמה לעבוד בבדיקת מנועי דיזל ש משחתות וספינות גדולות במספנות הצי בברוקלין. הוא נדרש לבלות ימים רצופים עם מנועי הענק שפעלו ברציפות במעמקי בטנן של אניות המלחמה הענקיות. שם הוא למד לישון על הסבכה בחברתם של מנועים רועשים (הוא היה, לכן, היחיד שיכול היה לתפוס תנומה בבית הגנרטור הרועם של סאסא).
שלמה ורבקה היו בין ראשוני המייסדים של קיבוץ סאסא שהוקם בשנת 1949 במרומי הגליל העליון על גבול הלבנון.
החיים בשנות החמישים בישראל היו קשים, חוסר במזון, ללא חשמל, ללא מים זורמים, בידוד, תקריות גבול, ופרוצים לרוחות סוערות בחורפים מושלגים.
בונדי ייסד את הענף המכניס הראשון של סאסא. היה זה מוסך לציוד כבד (משאיות טרקטורים, טנקים וכד') ששירת את כל הגליל. תעלוליו עתירי הדמיון, לפרקים מבדחים, עדיין שזורים במיתולוגיה של צפון הארץ.
המוסך של סאסא ראה טרקטורים חולים בבואם ובריאים ביוצאם, בדרך כל משובצים בחלקים מטרקטורים חבולים אחרים.
אני מקווה שמערכת הבדיקה למשאבות הזרקה תזכיר לרבים את הימים הטובים ההם ותעורר סיפורי צ'יזבטים.
שלמה בונדי, אבי, היה הגיבור הגדול ביותר שלי והמודל המועדף לחיקוי.
גדלתי לאהוב את ריח הגריז שמן כי אלו העידו שאבא בסביבה.
שוב ושוב אני מתפעלת כשאני מגלה בכמה נפשות הוא נגע במהלך 88 שנות חייו.